אודות

עמותת אדל – אני דואג לאחר, קמה בעקבות טרגדיה, אבדן אישי.

ביתנו אדל ביטון ז"ל נפצעה (15.3.2013) בפיגוע יידוי אבנים בשומרון , בהיותה בת שנתיים וחצי. הפציעה הותירה בה נכויות קשות והיא הוגדרה כסיעודית ובהכרה חלקית.
במשך שנה וחצי , אדל שהתה במוסדות רפואיים (במוסד לרפואה דחופה ובמוסד שיקומי ),
נלחמנו יחד אתה במטרה לחזור לחיים.
לצערנו הרב ב17.2.2015 אחרי מאבק שיקומי לא פשוט , בו ראינו את אדל משתקמת , אדל נפטרה בהיותה בת 4 שנים ושמונה חודשים מסיבוך של דלקת ריאות , אבדה גדולה שאין מנחם.

לאורך השנתיים הללו, נחשפנו לעולם אחר , לעולם המכיל בתוכו צער וכאב לעולם מכביד ומתיש.
יצא לנו להכיר מקרוב, גם מגוון רחב של משפחות שחוו טרגדיות ושאינן מוגדרות במשבצת של נפגעי פעולות איבה/ משרד הביטחון -חללי צה"ל כמונו. קבוצה גדולה של אנשים אשר איבדו את יקיריהם בטרגדיות מגוונות (מחלה, תאונה ואסונות נוספים), ונאלצים להתמודד יום יום עם האבדן ללא סיוע תומך ומחבק.

במדינת ישראל קיים שוני מהותי בסל השירותים, החברתיים, הכלכליים והשיקומיים הניתנים בין הקבוצות השונות.

כנפגעי פעולות איבה אשר זכו למעטפת התומכת מהמדינה , נולד דווקא הצורך להקים עמותה שתתמקד במתן סיוע ממוקד לנפגעים אשר אינם מוגדרים בקטגוריה זו של נפגעי פעולות האיבה.

הארגון הזה קם על מנת להושיט עזרה לכל אותם אלה שאינם זוכים לתמיכה הייחודית מצד המדינה. בכך, עמותת אדל נחשבת ייחודית בחזונה, כיוון שרוב העמותות במדינת ישראל מטפלות בקבוצת נפגעי פעולות איבה/ משרד הביטחון ואינם נותנים מענה לקבוצה זו הנופלת בתפר.

אני מניחה שהעשייה הזו למען האחר גם נותנת לי את הכוח להתמודד עם הכאב הפרטי שלי ונותן מזור לנפשי.

עמותת אדל מניפה דגל חברתי חשוב של דאגה לכלל.